אליאס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע יליד 21/9/1985 נפגע בתאונת דרכים ביום 29/5/07. לטענת התובע הוא הובהל ממקום התאונה אל בית החולים בני ציון בחיפה, שם אובחן כסובל מפגיעות וחבלות בצוואר, בגב , כאבים ביד ימין וכן אובחן שבר ביד ימין. לטענת התובע הוא הוסיף לסבול מאז התאונה מכאבים באיברים החבולים וכן קיבל 24 טיפולי פזיותרפיה וזריקות אפידורליות להקלת מכאוביו. התובע טוען כי ביום 7/3/11 אושפז בשל כאבים בגב ויום למחרת נותח בגבו. לטענת התובע הוא יזקק אף בעתיד לטיפולים נוספים.

התובע טוען כי עובר לתאונה השתכר כ 170 ₪ ליום (ומשוערך - 198 ₪) והיה עתיד להתקדם בשכרו, אלמלא התאונה. עוד טוען התובע כי למעשה שהה באי כושר כשנה שלמה וכיום אין הוא מסוגל לשוב עוד לעבודתו הכרוכה במאמץ פיזי.

התובע טוען עוד נגרמו לו הוצאות עקב הטיפולים הרבים אשר קיבל מחוץ לכפר מגוריו בסך של 8000 ₪ וכן נזקק לעזרת צד ג' אותה כימת בסך של 15,000 ₪. התובע טען כי באשר לראש הנזק של כאב וסבל יש לפצותו בסך של 19,000 ₪.

הנתבעת טענה כי לא נגרם לתובע נזק כתוצאה מהתאונה נשוא תיק זה וכי נזקיו מקורם במצב רפואי קודם. לטענת הנתבעת סבל התובע מבעיות גב החל משנת 2002 ובשנת 2005 אף התגלה אצלו בלט דיסק, בהתאם לחומר הרפואי בעניינו. לטענתה של הנתבעת, מקבלת טענתה בדבר מצב רפואי קודם משנה תוקף, נוכח קביעת מומחה בית המשפט ולפיכך אין לפסוק, לטענתה, לתובע כל פיצוי מעבר לאובדן השתכרותו בעבר. לטענת הנתבעת הוצאותיו של התובע שולמו ישירות בידי חברות הביטוח למוסדות הרפואיים והנתבעת הציעה כי יפסק לתובע סך של 7,000 ₪ בגין ראש הנזק של כאב וסבל וכי ינוכה מסכום הפיצוי אשר יפסק אף שכר טרחת המומחה בו נשאה הנתבעת.

מומחה בית המשפט, דר' מיכה רינות קבע כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של התובע והממצאים אשר עלו בבדיקותיו, לבין התאונה נשוא התביעה. המומחה קבע כי לתובע עבר רפואי הכולל בחובו בעיות גב וכי התובע חזר למצבו הרפואי טרם התאונה וזאת בהסתמך על הרישומים הרפואיים אשר עמדו בפניו ועל בדיקת התובע. עוד ציין המומחה כי התובע לא שיתף עימו פעולה באופן מספק בעת בדיקתו.

לבסוף, קבע המומחה נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודש מיום התאונה, נכות זמנית בשיעור 30% נכות למשך שלושה חודשים נוספים וקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה נשוא התובענה.

התובע הודיע על רצונו במשלוח שאלות הבהרה למומחה, אך על אף שבית המשפט אפשר לו לעשות כן, לא נשלחו שאלות מטעמו למומחה.

הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975.

לאחר ששמעתי את הצדדים בפירוט ובאריכות ושקלתי טענותיהם, כמו גם בשים לב לאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 14,500 ₪ בניכוי הוצאות הנתבעת בגין חוות דעת מומחה בית המשפט אשר שולמו על ידה ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪.

פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.

נוכח מהות ההליך, ניתן בזאת פטור מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ב, 19 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: